דצמבר 2010
כסלו תשע"א
ידיעון מס' 1
האם שכרי כאישה שווה לשכר גבר?
חופשת לידה לאב שהינו הורה יחיד
הפלייה מחמת גיל לקבלה לעבודה
זכאות להעדפה מתקנת בשירות הציבורי
שת"פ עם צפון אירלנד והאיחוד האירופאי
544 תלונות על הפליית עובדים/ות
האם בכול גיל אני יכול/ה להתקבל לעבודה?

תביעות על הפליה מחמת גיל  

הנציבות רואה חשיבות במניעת הפליה וקידום שוויון ההזדמנויות בעבודה על רקע גיל.  

מסתבר כי מעסיקים/ות רבים/ות קובעים/ות רף גיל מקסימאלי אקראי להעסקת עובדים/ות, ללא קשר, למהות ולכישורים האישיים הנדרשים מאופי התפקיד. באבחנה זו,  מטילים מום מחמת גיל, באוכלוסייה שלימה ובמקרים רבים היא מודרת ומוחלפת בעובדים/ות צעירים/ות יותר.  

איסור ההפליה חל על קריטריונים רבים, ואמור למנוע מצבים בהם השתייכות לקבוצה מסוימת (50 פלוס? 45 פלוס?) מביאה להפליה לרעה בעבודה. האיסור חל לא רק על פיטורי עובד/ת, אלא למעשה על כל מערכת היחסים שבין המעסיק/ה לעובד/ת. כך למשל, קובע החוק כי:

1.      אין להפלות דורש/ת עבודה מחמת גילו/ה;

2.      לאחר שהתקבל/ה, אסור לתת לו/ה תנאי עבודה שונים בשל גילו/ה;

3.      אין לפגוע  בקידום או למנוע ממנו/ה הכשרה מקצועית בשל גילו/ה.  

איסורים אלו נועדו למנוע מצב, בו עובד/ת מבוגר/ת לא מצליח/ה למצוא עבודה רק בשל גילו/ה, ואם כבר הוא/היא  כן עובד/ת איפשהו, הוא/היא מפוטר/ת משם, בשל גילו/ה, וחוזר/ת להיות העובד שלא מצליח למצוא עבודה בשל גילו/ה!  מעגל זה "מצעיר" עוד ועוד את שוק העבודה, ומגדיל את מספר המובטלים/ות, הנזקקים/ות לחסדי המדינה. 

אחת התוצאות היא ירידה חדה בשיעור השתתפות אוכלוסייה זו בשוק העבודה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בגילאים 25 – 54 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נע בין 75% ל-78% לעומת 64% בגילאים 55 -64 .

בעקבות תלונות של עובדים/ות על מעסיקים/ות פועלת הנציבות למניעת הפליה באמצעות השתתפות בתביעות והגשת חוות דעת משפטיות בעניין קבלה לעבודה בהם עולה חשד כבד להפליה האסורה מחמת גיל.     יצוין כי  מתחילת 2010, התקבלו בנציבות 146 תלונות על הפליה בקבלה לעבודה. מתוכן, 17 פניות (12%) היו בשל חשד להפליה מחמת גיל.   

להלן דוגמאות להתערבות הנציבות: 

ניסה להתקבל לעבודה כמפקח עירוני בעיריית תל-אביב ונדחה מפאת גילו (35) -

תביעת ח' נ' אבידר בע"מ (עב' (ת"א) 11229/08) 

הנציבות הגישה עמדתה כידידת בית הדין בתביעה להפליה מחמת גיל, של אדם שניסה להתקבל לעבודה כמפקח עירוני בעיריית תל אביב ונדחה מפאת גילו. התובע ענה למודעה שפורסמה על ידי חברת אבידר, אולם עוד בטלפון נמסר לו שהמשרה המוצעת מוגבלת עד גיל 35. באמצעות "קו לעובד" פנה התובע לחברת אבידר ולעיריית תל אביב וקבל על ההפליה. העירייה הזמינה אותו לראיון ודחתה אותו, לטענתה באופן מהותי.  

מבחינה חוזית העירייה טענה בעבר כי ההתקשרות עם  אבידר היא התקשרות עם חברת כוח אדם וכעת היא טוענת כי מדובר בהתקשרות עם חברת השמה. אבידר טוענת כי היא קבלן שירותים וכי תנאי הגבלת הגיל הופיע במכרז שפרסמה העירייה.  

הנציבות הגישה חוות הדעת המתייחסת בעיקר לשאלת ההגנה על עובדים בעת התקשרויות חוזיות מורכבות (העסקה באמצעות קבלנים).

עמדת הנציבות היא כי קיים חשש להפליה האסורה מחמת גיל. עצם קביעתו של רף גיל – כל גיל מבלי לבדוק את כושרו של העובד לגופו – יש בה, על פניו, הפליה אסורה. סעיף 9 (א) לחוק שוויון ההזדמנויות קובע, כי נטל הראיה להוכיח שלא היתה הפליה מוטל על המעביד. אבידר מודה בהפליה, אך מפנה אל העירייה ואילו העירייה טוענת כי לא הפלתה. לעמדת הנציבות, במקרים מסוג זה יש לספק הגנה מלאה למועמד לעבודה: נגע חברתי זה של דחיקת רגליהם של עובדים, שאינם צעירים (ויודגש כי התובע צעיר בלמעלה מעשרים שנה מגיל הפרישה הקבוע בחוק) והוצאתם לשולי החברה, תוך פגיעה בפרנסתם, בכבודם ובערכם העצמי – יש לעקור מן השורש. מגמת ההחמרה בהתייחסות של בתי המשפט לאפליה מחמת גיל, מסמנת למעסיקים ולרשויות לבדוק בציציותיהם ולהיטיב לטפל בתופעה מדאיגה זו.

לחוות דעת הנציבות

קרן היסוד מבקשת לפטר עובדת בגין גילה ועלות שכרה הגבוה -

תביעת ע'  נגד קרן היסוד המגבית המאוחדת ישראל (עב 1412/10): 

עיקר הדיון בתיק זה הוא הדרת עובדים מבוגרים, לכאורה, ממקום העבודה תחת האצטלה של התייעלות החברה ותוך שמבקשים להחליף עובדים אלה בעובדים צעירים ו"זולים" יותר למקום העבודה.  

בתביעה שהגישה ע'  נגד קרן היסוד בגין הפליה על רקע גיל בפיטורים טענה, בין היתר, כי קרן היסוד מבקשת לפטרה בשל הוותק  ועלות השכר הגבוהה הנובעת מהוותק שלה.  

על רקע זה, מצאה הנציבות לנכון לבקש להתערב בהליך זה כידיד בית משפט, כדי להציג את עמדתה המקצועית בנוגע לסוגיית ההפליה המתעוררת בתיק זה, במסגרת סמכותה מכוח סעיף 18ח' לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988.   

ההליך העיקרי בתביעה, הינו תביעה ובקשה לסעד זמני, שעניינה בקשה לאסור על פיטורים ו/או פגיעה בעבודתה וזכויותיה של עובדת. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את הבקשה לצו זמני למנוע את פיטוריה. בית הדין הארצי קבע בבקשת רשות ערעור, כי על קרן היסוד להודיע לכול מועמד שיתקבל במקומה של ע', כי ישנו הליך תלוי ועומד בעניינה והורה לבית הדין האזורי לעבודה לדון בטענת ההפליה.   

בימים אלה, התיק נמצא בהליך תביעה עקרי.

לחוות דעת הנציבות 

רשת החינוך של אגודת ישראל פיטרה גננות בשל גילן (48 – 66) –

ערעור על פסק דין - אגודת ישראל נגד שמחה בוסי ואח' (ע"ע (ארצי) 203/09)

 נציבות השוויון הגישה נייר עמדה  כידידת בית המשפט,  במסגרת דיון בערעור שהגישה רשת החינוך של אגודת ישראל על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב' 5646/03), שקבע, שגננות הרשת אשר עבדו במסגרתה שנים ארוכות, הופלו על ידי הרשת, אשר פיטרה אותן בשל גילן בהגיען לגיל 55.  

הרשת הכחישה  כל כוונה להפלות, אולם בנשימה אחת ציינה כי בין מכלול השיקולים נשקלה בראש וראשונה עלותן הכלכלית הגבוהה של גננות ותיקות.

מרבית הגננות הן נשים קשות יום, מפרנסות עיקריות במשפחותיהן מרובות הילדים או למצער, מפרנסות יחידות. גילאיהן בין 48  ל 66 שנים והן מועסקות בין 24 ל 43 שנים ברשת.

בשלב ראשון פוטרו הגננות. לאחר מכן, החזירה אותן הרשת לעבודה, אך פגעה בשכרן בשיעור של עשרות אחוזים, תוך הפלייתן לעומת הגננות הצעירות, ולגבי חלק מהן – שכרן אף הופחת לגובה נמוך משכר המינימום במשק.  בנוסף, על פי המסמכים בתיק, קיים חשש כי אזל הכסף שהיה אמור לשמש לגננות כפנסיה. 

עמדת הנציבות היא כי מאחר שהמבחן לפגיעה בשוויון הינו מבחן תוצאתי -  אין צורך להוכיח כוונה של הרשת להפלות.  הנפגעות העיקריות היו הגננות המבוגרות והוותיקות ביותר ומשכך, ניתן להסיק הפליה תוצאתית.

עמדת הנציבות היא כי במסכת העובדתית שנקבעה בפסק הדין, מתקיימת הפליה האסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. בשל חומרת התופעה החברתית של הפליה מחמת גיל בתחום העבודה, הבאה לידי ביטוי מובהק בעבודת הנציבות, התבקש בית הדין לפסוק סעדים שיהיה בהם הן כדי לתת את ההגנה הראויה בתביעה זו והן כדי לעקור את התופעה האמורה מן השורש.

לחוות דעת הנציבות

 

פוטר מהעבודה לאחר שהפחית 10 שנים מגילו בקורות החיים –

תביעת ש' נ' מכללת זינמן

אחראי רשת המחשוב במכללת   פוטר לאחר שמעסיקיו גילו כי "הצעיר" את גילו בקורות החיים בכעשור. הנציבות הגישה לבית הדין לעבודה חוות דעת על פיה על המכללה להשיבו לעבודה עקב חשש להפליה מחמת גיל. עמדת הנציבות נדחתה בהחלטה בסעד הזמני.

בתחילת 2006 נאלץ העובד לעזוב את מקום עבודתו הקודם במסגרת פיטורי צמצום, והחל לחפש עבודה. במשך שמונה חודשים פנה למשרות שונות שהלמו את הידע והניסיון שרכש. לדבריו, עם הזמן הבין שקיים קושי בקורות החיים שלו בשל גילו.

בשלב הבא החל לשלוח קורות חיים מבלי לציין את תאריך לידתו, ואז החל לקבל זימונים לראיונות, אך לטענתו, בשל מראהו המבוגר הוא נשאל מייד לגילו. כאשר ציין את גילו (56),  נדחה וככל שתהליך החיפוש התארך נקלע למצוקה קשה. כאשר הפנים שגילי עומד לו לרועץ, החליט להצעיר את גילו בטופס קורות החיים בעשור, וכתוצאה מכך החל לקבל זימונים לראיונות. המכללה היתה בין הראשונות שזימנו אותו ואף קיבלה אותו לעבודה.

בפברואר 2010 זומן לפגישה בה הועלה נושא גילו בקורות חיים. העובד הודה כי הפחית עשור מגילו והסביר שנהג כך בשל רצונו לפרנס את משפחתו. שלושה ימים לאחר מכן זומן לשיחה נוספת, שבה הובהר לו שהמכללה רואה את הנושא בחומרה וכשבוע לאחר השיחה קיבל מכתב שהודיע לו שעבודתו מופסקת באופן מיידי - על רקע אובדן אמון וכי גילו אינו נלקח בחשבון בשום שלב של העסקתו או בפיטוריו.

הנציבות  סבורה יש בטענות שהועלו על ידי המכללה כדי לעורר חשש כבד להפליה מחמת גיל. המקרה הזה הוא סימפטום במציאות שבה שוק העבודה הפך כמעט חסום לאנשים מפאת גילם.  מבקשי עבודה מבוגרים משתדלים להיראות צעירים כדי לממש את זכותם להתפרנס בכבוד.

לחוות דעת הנציבות

בנק לאומי מפלה לרעה את עובדיו המבוגרים שהועסקו במסגרת "הסכם קשישים"  בניגוד לחוק - תביעות עובדי בנק לאומי נגד הבנק  - (עב' 9506/08 מוצפי נ' בל"ל)

הנציבות התבקשה להצטרף כידיד בית המשפט בחמש תביעות שונות של עובדי בנק לאומי, שהצטרפו לשורות הבנק בהיותם בני למעלה  מ- 55. כך למשל הגישה הנציבות חוות דעת בתביעתו של יוסף מוצפי  נגד בנק לאומי, בו החל לעבוד בשנת 1998, בהיותו בן 57, והוחתם על חוזה העסקה שכותרתו "הסכם קשישים", שעליו הוחתמו עובדים שהצטרפו לבנק כאשר גילם עלה על גיל 55.  בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את עמדת הנציבות, אשר הצטרפה לתיק כידיד בית המשפט, וקבע כי  בנק לאומי מפלה לרעה באופן חמור את עובדיו המבוגרים לעומת העובדים הצעירים בניגוד לחוק.

חוזה ההעסקה "הסכם הקשישים", מעניק לעובדים במסגרתו תנאים פחותים מאלה המוענקים במסגרת "חוקת העבודה" החלה על כל עובדי הבנק. מדיניותו של הבנק היתה לאפשר לעובדי "הסכם הקשישים" להיות מועסקים עד גיל 72,  אולם כעת הבנק מפטרם בהגיעם לגיל פרישה  ומכאן התביעה.  

בית הדין קובע כי "הסכם הקשישים" של בנק לאומי מהווה הפליה פסולה שעה שערך וחתם על הסכם קיבוצי שנועד מראש להעניק תנאים נחותים למגזר מסוים של עובדים- אלה בני 55 ומעלה - ומחמת גילם.

עוד קבע השופט לובוצקי כי חרף העובדה כי הסכם הקשישים אפשר בעבר לעובדים להיות מועסקים עד גיל 72, הרי שכפיית פרישה בגיל 67, גיל הפרישה על פי חוק, אינה מהווה פיטורין שלא כדין. 

ערעור הבנק לבית הדין הארצי שהוגש באוגוסט 2010- תלוי ועומד.

לחוות דעת הנציבות